למה חיתוך עץ ?  Why Woodcut

המדריך המלא לאמן המתחיל את צעדיו באמנות חיתוך העץ

בשנים האחרונות נדמה שישנה פריחה בארץ של אמנות ההדפס על סוגיה השונים. אחת השיטות המרכזיות הזוכות לעדנה היא דפוס הבלט (relief print), בטכניקה של חיתוך לינולאום וחיתוך עץ. אך בעוד שחיתוך הלינולאום נפוץ מאוד הן בקרב אמנים ותיקים והן בקרב אלו הרוצים להתנסות בתחום, חיתוך העץ נחשב לאופציה נישתית ולא מאוד נגישה. כתוצאה מכך (ואולי גם סיבה לכך) היא שבניגוד לאירופה או יפן, בארץ אין כמעט ציוד לחיתוך עץ בחנויות האמנות כמו משטחי עץ לחיתוך או סכינים באיכות גבוהה. היתרונות של הלינולאום כמצע להכנת הגלופה ברורים - הוא נוח לעבודה, בעל משטח אחיד וחלק, נחתך בקלות, זמין בכל חנות במחיר סביר. במאמר זה אני מבקש לפנות לאמן שמכיר את הטכניקה של חיתוך בלינולאום ולהצביע על כמה יתרונות של עבודה בעץ בהכנת הגלופות. בנוסף, אני רוצה לשתף מהידע שצברתי עם עבודה בעץ בשנים האחרונות במבחינת סוגי העצים המומלצים ואופן הכנתם לעבודה.

אחת הבעיות המרכזיות למי שרוצה לעסוק בחיתוך עץ הוא העדרם של עצים יעודיים לחיתוך עץ מוכנים לעבודה בחנויות האמנות, והעלות היקרה של משלוח של עצים כאלה מחו"ל. הפתרון לכך הוא להשיג עצים ממחסני עצים, נגריות או מקורות אחרים ולהכינם לעבודה. בחלק זה אפרט על סמך נסיוני מהשנים האחרונות מספר סוגי עצים שניתן לעבוד איתם, אכתוב את היתרונות והחסרונות שלהם ואמליץ על אלו שהכי מיטביים בעיני. חשוב לזכור שכל העצים דורשים מידה מסוימת של עבודת נגרות בסיסית להכנה עליה אפרט בהמשך, כמו גם על כלל השיקולים הכלכליים של עבודה עם עץ.

בספרו על ההיסטריה של אמנות חיתוך העץ מ-1935, כותב המחבר ארתור מ.הינד* ש-"למרות שלינולאום יכולות להיות מספר יתרונות לימודיות וכלכליות, אני לא סבור שהוא בעל איכות מספיקה באופן שיהפוך אותו ליותר מתחליף זול לחיתוך העץ". אפשר לומר בבטחה כיום שמבחינת איכות ההדפסים, השימוש בלינולאום כמצע לגלופה לא רק שאינו נופל מזה של חיתוך עץ בכל הנוגע לדיוק, שימוש בצבע, ירידה לפרטים וכדומה, אלא לעיתים אף עולה עליהם. אז למה בכל זאת להעדיף, או לפחות להתנסות בחיתוך עץ ?בספרו על ההיסטריה של אמנות חיתוך העץ מ-1935, כותב המחבר ארתור מ.הינד* ש-" למרות שלינולאום יכולות להיות מספר יתרונות לימודיות וכלכליות, אני לא סבור שהוא בעל איכות מספיקה באופן שיהפוך אותו ליותר מתחליף זול לחיתוך העץ". אפשר לומר בבטחה כיום שמבחינת איכות ההדפסים, השימוש בלינולאום כמצע לגלופה לא רק שאינו נופל מזה של חיתוך עץ בכל הנוגע לדיוק, שימוש בצבע, ירידה לפרטים וכדומה, אלא לעיתים אף עולה עליהם. אז למה בכל זאת להעדיף, או לפחות להתנסות בחיתוך עץ ?

מסורת - חיתוך העץ היה מדיום ההדפס הראשון בעת המודרנית והתפתחה מסורת אמנותית ענפה הן באירופה והן ביפן של שימוש בו כמדיום להדפס. שימוש בעץ כמדיום באפשר בעיני התחברות ישירה יותר לאותה מסורת ענפה ומכיל גם איזה רגש של עתיקוּת במלאכה.

המוחשיות של העץ כחומר חי - כחובב עצים ונגרות, אני מוצא שהשימוש בעץ כחומר להכנת הגלופה מעניק סיפוק רב יותר מלינולאום. החל מהמגע של העץ העבה, דרך המרקם הפחות אחיד מהלינו ועד הצליל שמשמיע הסכין במלהך החיתוך, העבודה בעץ נותנת בעיני תחושה אחרת ומספקת יותר מעבודה עם לינולאום. בנוסף, הבלוק המוכן של העץ, הגלופה הסופית, יפה יותר ואף יכולה לעמוד כיצירה בפני עצמה, במיוחד כשמשתמשים בעץ איכותי.

שני יתרונות אלה נוגעים להרגשה סובייקטיבית ולא ממש נוגעים לאיכות ההדפס עצמו. אך גם מבחינת ההדפס יש לשימוש בעץ מספר יתרונות.

העץ כמשטח קשה - ככלל, עץ שראוי להשתמש בו לחיתוכי עץ קשה יותר מלינולאום. הדבר מאפשר עבודה עם שכבת דיו דקה במיוחד, שניתן באמצעות כבישה ידנית בתהליך ההדפסה לשלוט בכמות הדיו המועבר לדף, החל מכמות קטנה שתיצור מראה מטושטש, דרך העבר כל הדיו ליצירת כתם אחיד. היותו של העץ משטח קשה גם יכול לשמור על הגלופה לאורך זמן רב יותר, ולהכנת הדפסים רבים יותר, גם לאחר שנים ואף עשורים. לצד זאת העץ יותר רגיש לללחות וטמפרטורה, ויכול להגרם לו עיוות (warp) מסויים אחרי שנים רבות, אם כי בחתיכות עץ קטנות זהו עיוות זניח שלעיתים אף מוסיף להדפס.


המרקם הטבעי של העץ - אולי ההבדל הבולט ביותר בין הלינולאום לעץ כחומר להכנת הגלופה הוא המרקם של העץ, מרקם הנובע מהמבנה של סיבי העץ במשטח. בניגוד ללינולאום, סיבי העץ יש צורה מסויימת (התלויה בסוג העץ) וכיוון מסויים, מה שיכול להקשות על החיתוך. חיתוך העץ דורש גם הבנה בסיסית של כיוון הסיבים בפלטת העץ כדי להגיע לחיתוך קל ומדוייק יותר ולהגיע לתוצאה מיטבית. לצד זאת, מבנה מיוחד זה של עץ נותן אפשרות להעניק להדפס טקסטורה מיוחדת - החל מטקסטורה עדינה מאוד שהיא כמעט חלקה, דרך טקסטורת עץ מודגשת. קראתי גם טענה של אמנים ביפן שאומרת שהעץ סופג כמות מסויימת של דיו אשר נשארת בו גם לאחר הניקוי, ודבר זה מעניק לו פטינה מיוחד המופיעה לאורך ההדפסים הבאים מאותה גלופה. באופן אישי לא הבחנתי בכך, אולי מפני שלא הכנתי מספר עותקים גדול מספיק כדי שהדבר יבוא לידי ביטוי או אולי מפני שצבעי ההדפס היפניים (על בסיס צבעי מים) שונים מהדיו על בסיס שמן שאני עובד איתו ונפוץ יותר מחוץ ליפן.

הדפס המבליט את המרקם הטבעי של העץ

סוגי עצים לעבודה

עץ סנדוויץ רגיל - זהו עץ הסנדוויץ הנפוץ והזול ביותר, לפעמים בעל גוון אדמדם קצת. בגלל שהוא מאוד נפוץ, ניתן למצוא חתיכות שלו זרוקות ברחוב או כחלק מרהיטים ישנים. ניתן גם לקנות אותו והוא מאוד זול. אם העץ במצב טוב, כלומר חלק וישר, ניתן לעבוד איתו, אך החיתוכים נוטים להיות לא חלקים. ממליץ להשתמש בו רק לנסיונות או תרגול עקב מחירו הזול.

לסיכום - לא מומלץ. יתרונות : זול, נפוץ במגוון גדלים | חסרונות : חיתוכים לא נקיים, נוטה להשבר ולהתפורר

עץ אורן - עץ מלא, נפוץ מאוד, זול יחסית לעצים מלאים אחרים. ניתן להשיג אותו בנגריות ומחסני עצים. נחשב עץ רך, החיתוך בו מאד קשה לא חלק בגלל מבנה הסיבים. באופן אישי אני לא ממליץ עליו, אם כי יש אמנים אשר כן עובדים איתו בגלל האפשרות לעבוד עם פלטות גדולות ומגיעים לתוצאות יפות ומיוחדות.

לסיכום - לא מומלץ. יתרונות : נפוץ, בעל מרקם יפה של עץ מלא | חסרונות : חיתוכים לא נקיים, מבנה סיבים שמקשה על העבודה

לוחות MDF - לא בדיוק עץ, תוצר תעשייתי של סיבי עץ דחוסים בלחץ גבוה עם דבק. הפלטה כבדה יחסית וחלקה לחלוטין (בניגוד לסיבית). דיי נפוץ וזול, ובאופן מפתיע נותן תוצאות לא ראות. החיתוכים דיי חלקים ברוב המקרים, אך לא כמו העצים המומלצים יותר. בגלל שמדובר במוצר תעשייתי אין מבנה סיבים כך שהעבודץ החיתוך קלה ונוחה. מגיע במגוון גדלים. אחת הבעיות שלו היא שבגלל כמות הדבק ושאר החומרים מוכנסים לתערובת היוצרת את המשטח, נגרמים לכלים שחיקה מוגברת ונדרש להשחיז אותם לעיתים תכופות יותר.

לסיכום - מומלץ חלקית כפתרון זול לתרגול או עבודות בקנה מידה גדול, פחות לעבודה כללית. יתרונות : נפוץ במספר גדלים, זול, מרקם מאוד אחיד וחלק. חסרונות - לא באמת עץ, לא מתאים לפרטים מאוד מדוייקים, שוחק מהר את הכלים.
 

לסיכום - מומלץ. זהו העץ שאני הכי ממליץ לעבוד איתו באופן שוטף, נותן תוצאות טובות מאוד ותמורה טובה למחיר. יתרונות : נפוץ במגוון גדלים ועוביים במחסני עצים, חיתוכים חלקים ונקיים, קל ונוח לעבוד איתו, לא יקר. חסרונות: קשה להגיע לדיוק מושלם בפרטים קטנים כמו העצים הקשים.

עץ סנדוויץ' בירץ' (ליבנה) - עץ סנדוויץ' איכותי ועמיד יותר מזה הרגיל. פחות נפוץ אך ניתן להשיג ברוב מחסני העצים והנגריות. יותר יקר מסנדוויץ' רגיל אך זול בהרבה מעצים מלאים אחרים. בעיני עץ זה מהווה את ברירת המחדל האופטימלית לעבודה. ניתן לקנות פלטה גדולה ולבקש שיחתכו (או לחתוך לבד) בהתאם לגודל שמשתמשים בו. השכבות החיצוניות של הסנדוויץ' הן עץ ליבנה שהוא עץ קשה שמתאים לחיתוכי עץ. בעל מרקם טבעי של עץ. החיתוכים חלקים והעבודה בו נוחה. בגלל שמדובר בעץ סנדוויץ ולא מלא יש פחות חשיבות לכיוון הסיבים (אך זו עדיין קיימת).

גלופה מעץ סנדוויץ' בירץ'

עץ בוק - שייך למשפת העצים הקשים. לא נפוץ כמו אורן, אך ניתן למצוא ברוב מחסני העצים ובחלק מהנגריות. לא זול, אך הזול מבין העצים הקשים. מגיע בד"כ בקורות מוקצעות אך לא מלוטשות בעובי של בערך צול/אינץ'/25מ"מ. יש גם מגבלה של גודל בהתאם לרוחב הקורה. עץ מאוד קשה והעבודה איתו דורשת כלים חדים ואיכותיים והפעלת כוח ביד החותכת. הכי קרוב לעצים הקשים הקלאסיים שאמנים היו עובדים איתם באירופה (עץ אגס בעיקר). אפשר להגיע איתו לפרטים מאוד מדויקים והחיתוך בו הוא אחיד וחלק. יש לו מרקם מסויים הניכר בהדפסה, אך בעיני מרקם זה מוסיף לאופי שלו. בגלל היותו קשה הגלופות יכולות להישמר עשורים והן יפות בפני עצמן.

לסיכום - מומלץ, אני מאוד אוהב לעבוד איתו במיוחד לעבודות קטנות, אך לא רק. יתרונות : אפשר להגיע לתוצאות נפלאות בחיתוך ובהדפסה מבחינת דיוק והעברת הדיו. לא מסובך להשגה. חסרונות : קשה לעבוד איתו ודורש כלים חדים. לא זול.

גלופה מעץ בוק

עצים קשים אחרים - קבוצה של עצים שנחשבים עצים קשים. עצים אלו יחסית קשים להשגה, לא בכל מחסן עצים יש אותם והם יכולים להיות יקרים. מגיעים בד"כ בקורות מוקצעות אך לא מלוטשות בעובי של בערך צול/אינץ'/25מ"מ. אעבור בקצרה על כמה עצים שיש לי ניסיון איתם. עץ פופלר (צפצפה) - מאוד מומלץ, קל ונוח לעבוד איתו ונותן תוצאות טובות מאוד (אך פחות מהבוק). לא מאוד יקר אבל קשה להשיג אותו. עץ אגוז אפריקאי - מאוד מומלץ אם משיגים. קל ונוח לעבוד איתו ונותן תוצאות יפות. קשה להשיג אותו והוא דיי יקר. עץ דובדבן (אמריקאי) - מומלץ, מאוד יפה, לא קל להשיג, יקר אבל לא מאוד. נוח לעבוד איתו ונותן תוצאות טובות, אך פחות משאר העצים הקשים. נוטה להיום קצת רך ולכן לסבול מכל מיני פגיעות קטנות. עץ מייפל - מאוד מומלץ, מאוד קשה להשגה ודיי יקר. נותן תוצאות נהדרות. יותר נוח לעבוד איתו מעץ בוק, אך פחות מפופלר או דובדבן. מלבד במחסני עצים ונגריות, ניתן לפעמים למצוא עצים אלו בחלקי ריהוט פרימיום ובקרשי חיתוך. אם אני רואה קרש חיתוך ישן בחנות יד שניה אני תמיד קונה כי המחיר שלו זול וסביר להניח שהעץ יהיה מצוין (אגוז אפריקאי בעיקר) אחרי קצת ליטוש. קיימים גם עצים אחרים שיכולים באופן תיאורתי להתאים כמו עץ ליבנה מלא, עץ סיסם הודי או עצים יחודיים אחרים, אך אין לי ניסיון איתם.

לסיכום - עצים מאוד מומלצים אם ניתן להשיג אותם.

גלופות מעצים קשים. מימין לשמאל - אגוז אפריקאי, דובדבן, פופלר

בדרך כלל, עבודה עם עצים, במיוחד עצים מלאים, ידרשו מידה מסויימת של נגרות - בעיקר חיתוך אם מדובר בקורות, וליטוש הפלטה להתחלת עבודה. לפעמים ניתן לבקש שיעשו זאת במחסן העצים או הנגר בתוספת תשלום או מטוב ליבו של הנגר. ישנם אמנים המעדפים לאטום את העץ עם לכה על בסיס מים, שלאק או סילר, אך אני לא מוצא יתרונות בכך מכיוון שאני מעדיף לשמור על התכונות הטבעיות של העץ. מבחינת סכיני החיתוך, ככל שהעץ קשה יותר יידרשו כלים איכותיים יותר, ובכל מקרה הכלים חייבים להיות חדים בכל תחילת עבודה. מומלץ להשתמש בכלים יפניים או אירופאים מקצועיים. אפשר גם להשתשמש בכלים יפניים בסיסיים, אך הכלים הזולים שעובדים איתם בלינולאום לא יתנו תוצאה טובה ועלולים לשבור את העץ או להחליק בחיתוך. ניתן גם לשחק במרקם של העץ ע"י ליטוש - החל מליטוש מאוד עדין היוצר מרקם כמעט חלק, עד לגירוד גס במברשת ברזל אשר חושפת את דפוסי הסיבים והטבעות של העץ.

דגשים לעבודה

סכיני חיתוך של חברת Pfeil תוצרת שוויץ. מצויינים לעבודות של חיתוך עץ

מכיוון שיש מגוון רחב של עצים אפשריים, השאלה האם עבודה בעץ תהיה יותר יקרה או פחות יקרה מעבודה עם לינולאום תלויה בהרבה גורמים כמו יכולת הנגרות של האמן, היכולת להשיג עצים במחיר משתלם ועוד. לטעמי, בדרך כלל עבודה עם עץ נוטה כן להיות משתלמת מכמה סיבות. ראשית, גם לינולאות הוא חומר יקר, ומשטח עץ סנדוויץ' בירץ' (שפירטתי על סוג זה למעלה) יהיה זול יותר ממשטח לינולאום באותו גודל, במיוחד אם לא נדרש תוספות תשלום עבור עבודות נגרות. שנית, על העץ ניתן לעבוד משני הצדדים. שלישית, ניתן באמצעות הקצעה להוריד שכבה

שלמה של הדפס ולהחליף אותה בהדפס אחר. אני השתמשתי בחלק מעצי הבוק, הפופלר והדובדבן שהיו לי כמה וכמה פעמים בכל פעם שסר חינה של גלופה מסויימת. לסיכום, למי שיש ידע מאוד בסיסי בנגרות וקצת ציוד, למעשה מסור ונייר ליטוש, עבודה בעץ יותר נוטה להיות יותר משתלמת מעבודה בלינולאום. אפילו לגבי עצים קשים ויקרים, שמחירם גבוה מזה של לינו, ההפרש אינו כה גבוה ולדעתי שווה את ההשקעה הן בשל האיכות ואפילו רק בשביל הניסיון.

שיקולים כלכליים

קורות עץ בוק במחסן עצים. מחיר קורה בעובי 25 מ”מ, ברוחב 150 מ”מ ובאורך 2 מטר נע בין 140-200 שקלים

Artur M. Hind, An inrtroduction to a History of Woodcut, p23 *